בטריה חלשה


מעניין להיווכח שפתאום נהיה לנו מאוד ברור שכולם צריכים להיות מטופחים, רזים, אנשי משפחה פעילים, אנשי קריירה מצליחים וכמובן גם לדעת ליהנות מהחיים וכל זה עכשיו ומיד. וכך בין המכון כושר לקוסמטיקאית, בין החוג שחייה לילד והמיילים של הבוס מהעבודה לבין פינוי מכונת הכביסה אנו מנסים לקבוע טיול משפחתי לקלאב הכול כלול, ולא לפני שהתקשרנו לבנק וביקשנו הלוואה שנתחיל להחזיר רק בעוד חצי שנה. כשאני מסתכלת לרגע מהצד על החיים האלה, אני שואלת – תגידו, גם אתם חושבים שהגזמנו קצת?!

 

בספר "הסוד" ובקורסים של מגנוט שפע למיניהם, מוכרים לנו את הרעיון שיש ביקום אנרגיה אינסופית ואנו רק צריכים להשתמש בה. זה נשמע מצוין אך יש לי השגה קטנטנה מהתאוריות היפות הללו: זה פשוט שטויות במיץ עגבניות!!!  בפועל רבים מאתנו מתקשים לעמוד לאורך זמן בתובענות הזו ומפרנסים יפה את שלל המטפלים ההוליסטיים והקונבנציונליים, שלא לדבר על תעשיית התרופות שכן נדמה שלפחות כל אדם שני לוקח איזה כדור נגד דיכאון או חרדה.

 

ל'תודעת העל' יש כמה תובנות מעניינות על הנושא, שכן לפי תפיסתם, לפני שאנו מגיעים לעולם הזה אנו מתכננים מה אנו רוצים לחוות, ולפי התכנון אנו מקציבים את כמות האנרגיה המתאימה לשם כך. אפשר לדמיין זאת כמצבר אישי ענק מלא באנרגיה שמתאימה רק לנו, ואנו משתמשים באנרגיה זו לביצוע כל פעילויותינו. הם מדגישים שתי נקודות עיקריות:ראשית, כל אחד בחר לעצמו חוויות התפתחות שונות ולכן לא כולנו צריכים לעמוד בסטנדרטים חברתיים קולקטיביים, ועל כל אחד להחליט מה חשוב לו ובמה עליו להשקיע. שנית, המצבר שאתו אנו מסתובבים מתוכנן לכך שנשתמש עם האנרגיות באופן מתון ואיטי. כלומר, ניכנס לכל תהליך ונפעל בתוכו מתוך הבנה ושיקול דעת ובכך נסיים את החוויה שביקשנו לעצמנו באופן מלא. אלא מה, בגלל שאנו רוצים הכול מהר אנו מושכים הרבה אנרגיה למשהו מסוים ובכך אנו יכולים לקצר את זמן התהליך - אך יש לזה מחיר. השקעה של אנרגיה רבה בדבר מסוים לא משאירה מספיק אנרגיה בשביל דברים אחרים אשר חשובים לנו (למשל, כאשר השקעה מרובה מידי בפרויקט  בעבודה לא משאירה אנרגיה רבה להשקעה ראויה במשפחה). חמור מכך, הרבה פעמים הבזבוז האנרגטי כלכך גדול עד שלא נשאר לנו אנרגיה בשביל לסיים את מה שהתחלנו בצורה טובה (למשל השקענו כל כך הרבה בפרויקט בעבודה ובסוף לא נשארו משאבים כדי להוציא את הפרויקט לפועל).

 

אם כך, התשישות שאנו חווים היא תוצר של חוסר ניהול נכון של האנרגיה שלנו. אי הבחנה בין עיקר וטפל, ופעולות אינטנסיביות להישגיות מהירה, עלולים להביא אותנו למצב בו המצבר מתרוקן. לכבוד השנה החדשה בואו נעשה לעצמינו טובה ונשתדל קצת יותר לא להתיש את עצמנו. ואם כבר אנו חייבים למהר, אז עלינו למהר להבין כי הכוח שיש לנו הוא מצרך מאוד יקר ושעלינו להשתמש בו בתבונה.

מיכל גביש,

הכוונה דרך כוונה.

אני מאמינה שהחיים הם התמודדות מתמדת עם אתגרים ושמטרת החיים היא למידה והתפתחות.